קצת עלי
אני אמנית ומורה לעיסת נייר, מלמדת ילדים ומבוגרים.
ילידת ירושלים- אם כי גדלתי בערבה, מגיל מאד צעיר אמא שלי לימדה אותי לסרוג ,לרקום ולעשות כל מיני עבודות יד להנאתי.(זה המקום לציין שכל בני המשפחה אמנים, כולל סבא הצייר, שהיה מבוגרי בצלאל הראשונים, אמא שהיתה אז מורה לאמנויות, ואבא שעסק בנגרות ובנית דגמים- תודה להורי שהביאוני עד הלום.) תמיד הייתי במסלול חיים של יצירה רב תחומית. עד היום אני אוהבת להתעסק עם כל מיני חומרים ויצירות . רעיונות לא חסרים ברוך השם, (בניגוד למקום בחדר העבודה).
בעשור האחרון אני עוסקת באופן מקצועי ורשמי באמנות- בעיסת נייר כמובן, וכן בעצוב אלבומים וסריגה (בעיקר שמיכות ובגדי תינוקות ומטפחות ראש /מחממי אזניים לנשים ובנות).
מאז לימודי עיסת הנייר אשר למדתי-לפני יותר מתריסר שנים- השתכללתי, המשכתי ללמוד בעצמי ולהתנסות, צברתי ידע רב ולימדתי אחרים - מבוגרים וילדים- את מה שאני כבר יודעת. אני מאד אוהבת את מה שאני עושה, מאד חשוב לי להעביר את הידע שלי -כמו שהוא- הלאה, ולהפיץ את "בשורת עיסת הנייר" עד כמה שאפשר.
זה כף ומרגיע, ובל נשכח שמדובר באמנות "ירוקה" שהיא ידידותית לסביבה, שעושה שימוש בגרוטאות, בקבוקי פלסטיק ועיתונים, ובהחלט מגיע לה מקום של כבוד בין דיסציפלינות האמנות השונות.
חוץ מזה, ואולי בראש וראשונה, אני גם אמא לילדים חמודים- איך לא, ומקוה שגם הם ישלבו אמנות בחייהם במידה זו או אחרת (כמובן לא נתנגד אם יהיו רופאים או מפתחי אפליקציות בנוסף:) העיקר שיהיו שמחים ובריאים).
ילידת ירושלים- אם כי גדלתי בערבה, מגיל מאד צעיר אמא שלי לימדה אותי לסרוג ,לרקום ולעשות כל מיני עבודות יד להנאתי.(זה המקום לציין שכל בני המשפחה אמנים, כולל סבא הצייר, שהיה מבוגרי בצלאל הראשונים, אמא שהיתה אז מורה לאמנויות, ואבא שעסק בנגרות ובנית דגמים- תודה להורי שהביאוני עד הלום.) תמיד הייתי במסלול חיים של יצירה רב תחומית. עד היום אני אוהבת להתעסק עם כל מיני חומרים ויצירות . רעיונות לא חסרים ברוך השם, (בניגוד למקום בחדר העבודה).
בעשור האחרון אני עוסקת באופן מקצועי ורשמי באמנות- בעיסת נייר כמובן, וכן בעצוב אלבומים וסריגה (בעיקר שמיכות ובגדי תינוקות ומטפחות ראש /מחממי אזניים לנשים ובנות).
מאז לימודי עיסת הנייר אשר למדתי-לפני יותר מתריסר שנים- השתכללתי, המשכתי ללמוד בעצמי ולהתנסות, צברתי ידע רב ולימדתי אחרים - מבוגרים וילדים- את מה שאני כבר יודעת. אני מאד אוהבת את מה שאני עושה, מאד חשוב לי להעביר את הידע שלי -כמו שהוא- הלאה, ולהפיץ את "בשורת עיסת הנייר" עד כמה שאפשר.
זה כף ומרגיע, ובל נשכח שמדובר באמנות "ירוקה" שהיא ידידותית לסביבה, שעושה שימוש בגרוטאות, בקבוקי פלסטיק ועיתונים, ובהחלט מגיע לה מקום של כבוד בין דיסציפלינות האמנות השונות.
חוץ מזה, ואולי בראש וראשונה, אני גם אמא לילדים חמודים- איך לא, ומקוה שגם הם ישלבו אמנות בחייהם במידה זו או אחרת (כמובן לא נתנגד אם יהיו רופאים או מפתחי אפליקציות בנוסף:) העיקר שיהיו שמחים ובריאים).